חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק תא"מ 38545-03-11

: | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
38545-03-11
4.11.2012
בפני :
אורלי מור-אל

- נגד -
:
הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ
:
1. מקסים פנפרוב
2. מנורה חברה לביטוח
3. שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

בפני תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 19/12/10 בעיר אילת, בה היו מעורבים 3 כלי רכב. רכב השייך לשירותי הכבאות באילת המבוטח על ידי הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (להלן: " רכב שירותי הכבאות"), רכב מזדה בו נהג צד ג' 1, המבוטח על-ידי שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: " רכב המזדה") ורכב טיוטה בו נהג הנתבע 2 המבוטח על-ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " רכב הטיוטה"). התובעת, הכשרת היישוב, תבעה את הנתבעים (נהג רכב הפיגו, חברת הביטוח שלו וחברת הביטוח של נהג המזדה), חברת מנורה מבטחת רכב הטיוטה תבעה בתביעה שכנגד את הכשרת היישוב, וזו שלחה הודעת צד ג' כנגד נהג רכב המזדה והחברה המבטחת.

העידו בפני כל נהגי הרכבים, ומעדותם של נהג רכב שירותי הכבאות ונהג רכב הטיוטה התקבלה תמונה ברורה של מה שארע בתאונה. התאונה ארעה בצומת   T באילת שבסופה יש כביש דו סטרי, אליו אמורים הנהגים להשתלב. נהג המזדה נסע בכביש לקראת הצומת ואחריו נהג הטיוטה. בכיוון נסיעתו של נהג המזדה קיים תמרור עצור, ולאחריו במרחק מה קו עצירה, שלאחריו ישנו מרחק נוסף עד הצומת. נהג הטיוטה שנסע אחרי נהג המזדה וראה את התרחשות התאונה למול עיניו העיד, כי אף שאפשר שנהג המזדה עצר בתמרור העצור ובקו העצירה, לאחר מכן הוא גלש לצומת עד כדי חסימתה מבלי לעצור שוב במקום בו היה לו שדה ראיה של התנועה החוצה, מה שהביא לכך שנתיב נסיעתו של נהג רכב הכבאות שכוונתו הייתה לנסוע ישר בכביש החוצה נחסם ועל מנת שלא להתנגש ברכב המזדה, הוא פנה ימינה בחדות, תוך כדי בלימה, לנתיב הנגדי, ובשל העפר שהיה על הכביש, שכן אותה עת נבנה מבנה בסמוך, רכבו החליק לעבר רכב הטיוטה ושני הרכבים התנגשו חזיתית.

אמנם לא היה מגע בין רכבו של נהג המזדה למי משני הרכבים האחרים, אך לפי עדותם של נהג רכב הכבאות ושל נהג הטיוטה הוא זה שהיה הגורם לתאונה. נהג הטיוטה אישר בעדותו כי נהג רכב כיבוי אש פעל בכל האמצעים כדי למנוע את התאונה.

נהג רכב שירותי הכבאות, העיד שראה את רכב המזדה יוצא מכיוון עיר המלכים ולא עוצר בעצור, כדי לברוח מן הרכב על מנת לא לפגוע בחזית, הוא החליט לקחת את הנתיב הימני, תוך בלימה פתאומית, הרכב נגרר על החולות שהיו על הכביש, ופגע ברכב הטיוטה. לדברי נהג רכב שירותי הכבאות, לולא נהג כפי שנהג, היה נכנס עם חזית רכבו בצד רכב המזדה והייתה נגרמת תאונה קשה הרבה יותר. לדבריו, רכב המזדה עמד באמצע הנתיב וחסם אותו ולא הייתה לו שום אפשרות לעבור. נהג רכב הכבאות הוסיף והסביר שלא הייתה לו אפשרות לראות את רכב המזדה קודם לכן, שכן נבנה במקום מבנה, שהיה מוקף בגדרות, דבר שהגביל את שדה הראיה.

לעומת עדויות אלה, העיד נהג רכב המזדה, כי עצר בעצור, ואכן שדה הראיה היה מוגבל, אולם הוא גלש אל הצומת באופן שמאפשר מעבר רכבים, ועצר גם בתמרור עצור וגם בקו העצירה, לדבריו כשהסתכל שמאלה, לא ראה את רכב שירותי הכבאות, המשיך לגלוש ואז ראה אותו. רכב שירותי הכבאות סטה ופגע ברכב השני. לדבריו אין לו אחריות כלשהי לתאונה, שכן הוא עצר באופן שאפשר מעבר רכבים, ולא הייתה סיבה שנהג רכב כיבוי אש יסטה ימינה.

לבית המשפט הוצגו תמונות שצולמו סמוך לאחר התאונה, בה נראה רכב המזדה  יחסית במרכז הנתיב, באופן שהוא חוסם את נסיעת הרכבים החוצים, דא עקא שאין מחלוקת שלפני שצולמה התמונה רכב המזדה הוזז על ידי נהגו. בעניין זה נפלה מחלוקת, בעוד נהג רכב שירותי הכבאות טען כי רכב המזדה נסע לאחור מספר מטרים, ולמעשה הרחיק את רכבו ממרכז הצומת, נהג המזדה טוען, כי נסע קדימה דווקא וביקש לעבור את הצומת ואז עצר אותו נהג רכב שירותי הכבאות ואמר לו לא להזיז את הרכב, ומשכך לטענתו נראה כאילו רכבו חוסם את הצומת, בעוד למעשה היה כ- 50 ס"מ אחורה באופן שאפשר מעבר לרכב שירותי הכבאות, ומכאן שלא הייתה כל סיבה ממשית לסטיה שרכב שירותי הכבאות סטה, ואין לו שום יד ורגל בקרות התאונה.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה:   "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017,   2063ב (1958)).   " באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ'  1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

בפרשה דנן, לאחר ששקלתי את מכלול העדויות, התמונות והמסמכים שהוצגו, אני מעדיפה את עדותם של נהג הטיוטה ונהג רכב שירותי הכבאות, על עדותו של נהג המזדה. לא רק שנהג הטיוטה הוא עד ניטרלי שאין לו סיבה לנקוט עמדה לטובת צד או אחר, וחזקה עליו שהוא מספר מה שאכן ראה, אלא שעדותו של נהג המזדה אינה מתיישבת עם שורת ההגיון. אין לי ספק שלו יכול היה נהג רכב שירותי הכבאות לעבור את הצומת בנסיעה ישרה ולא לסטות היה עושה כן. מדובר בנהג מנוסה, המכיר את הכביש והמקום, ואין זה הגיוני שיקבל החלטה כה מסוכנת וחסרת הגיון לסטות ימינה לנתיב הנגדי תוך הקמת סכנה של ממש לו הייתה לו אפשרות לעבור את הצומת.

כפי שנראה היטב בתמונות, ואני מעדיפה גם כאן את עדותו של נהג רכב שירותי הכבאות כי נהג המזדה הסיע את רכבו לאחור טרם הצילום, נהג המזדה חסם את הצומת ולא אפשר מעבר לרכבים החוצים, ולו לא היה נהג רכב שירותי הכבאות סוטה, הייתה עלולה להגרם תאונה קשה הרבה יותר. עדותו של נהג המזדה כי נסע קדימה לאחר התאונה על מנת לחצות את הצומת אינה הגיונית, שעה שמאחוריו ארעה התאונה ושעה שהנהגים המעורבים בה ייחסו לו אחריות וביקשו את פרטיו.  מכל מקום, גם אם אניח כי מכוניתו של נהג המזדה הייתה כ- 50 ס"מ לאחור כפי שהעיד, או אף יותר מכך בזמן התאונה, ניכר כי מכוניתו חסמה את הנתיב, באופן שלא אפשר לרכב שירותי הכבאות לעבור.

יצויין, כי נהג המזדה העלה את גירסתו על הכתב במסמך ארוך ששיגר לחברת הביטוח, ובו סיפר ואף צירף שרטוט בנוגע לזירת התאונה, בעוד שבשרטוט של נהג המזדה הרכב מאחוריו קרוב מאוד לרכבו, כך שרכב שירותי הכבאות יכל להכנס בין שתי המכוניות רק באלכסון, הרי שהצילומים שמתעדים את הזירה מלמדים על מרווח גדול יחסית בין רכב נהג המזדה לבין רכב הטיוטה, מרווח שאפשר לכל רכב שירותי הכבאות (שהינו רכב מסחרי) להיכנס לנתיב ולהתנגש חזיתית ברכב הטיוטה, כשכל רכבו נמצא בנתיב רכב הטיוטה. אם רכב המזדה היה, כפי  שטוען הנהג, בעת התאונה אחורה יותר, הרי שגם הוא היה נפגע בעת הסטיה של רכב שירותי הכבאות. העובדה שלא נפגע, מלמדת כי היה מרווח גדול בין רכב המזדה לרכב הטיוטה, ומכוון שרכב הטיוטה לא הוזז בעת הצילום, ניתן להסיק שרכב המזדה אכן חסם את הנתיב וגרם לסטיית רכב שירותי הכבאות וזאת במטרה למנוע התנגשות חזיתית ותאונה קשה הרבה יותר.

משכך, אני סבורה שהאחריות לתאונה רובצת על נהג רכב המזדה.

יצויין, כי נעשה נסיון לרמוז כי נהג רכב שירותי הכבאות נסע במהירות גבוהה שאינה מותאמת לתנאי הדרך, אולם לא הובאה כל ראיה ושמץ ראיה לטענה זו. נהג רכב שירותי הכבאות טען כי נסע במהירות של 50 קמ"ש, נהג רכב המזדה, לא ראה כלל את רכב שירותי הכבאות טרם התאונה ולא ידע לומר באיזו מהירות נסע, וכך הם הדברים גם לגבי נהג רכב הטיוטה. אין לי יסוד לקבוע, לפיכך, כי לנהג רכב שירותי הכבאות אחריות או אשם תורם בקרות התאונה. אין ספק שזכות הקדימה הייתה לרכבו, ולולא חסם רכב המזדה את נתיב הנסיעה שעה שגלש לצומת מבלי לעצור בקו הראיה ולוודא שהוא יכול לחצות בבטחה, לא הייתה נגרמת התאונה. נהג רכב שירותי הכבאות נהג במיומנות שעה שסטה ומנע תאונה חמורה הרבה יותר, ואין זה נכון לייחס לו אשם תורם או אחריות לתאונה.

סוף דבר -

א.      אני מקבלת את התביעה העיקרית נגד הנתבעת 3 (שירביט חברה לביטוח), שהוספה כנתבעת בפתח הדיון. התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה, ונשאה בהוצאות בסך 9,078 ש"ח בגין התאונה, ומשכך אני מחייבת את הנתבעת 3, חברת שירביט, ומורה כי תשלם לתובעת, סך של 9,078 ש"ח בצירוף הצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר כל העדים כפי שנפסק ושכר טרחת עו"ד בסך 1200 ש"ח.

ב.       התביעה העיקרית נגד הנתבעים 1 ו- 2 נדחית ללא צו להוצאות. כפי שהוצהר על-ידי ב"כ התובעת בתביעה העיקרית מדובר היה בנתבעים פורמליים בלבד. כאמור, בסעיף א' לעיל הנתבעת 3 תישא בשכר עדותו של הנתבע-1, שכן ממילא עדותו נדרשה לשם הבנת תרחיש התאונה.   

ג.       התביעה שכנגד של חברת מנורה כנגד הנתבעת שכנגד מתקבלת, שכן רכב שירותי הכבאות פגע ברכב הטיוטה, אולם במקביל אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגישה חברת מנורה כנגד צדדי ג' חברת שירביט ונהג המזדה, שכן נהג המזדה הוא זה האחראי לתאונה בכל היבטיה, ועל צדדי ג' לשפות את הנתבעת שכנגד בכל סכום שתחוייב. כך שהתוצאה היא שהנתבעת שכנגד צריכה לשלם לתובעת שכנגד סך של 5,838 ש"ח בצירוף הצמדה מיום 27/4/2011, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 1,200 ש"ח ואגרה כפי ששולמה וצדדי ג' חייבים לשפות את התובעת שכנגד (המודיעה לצדדי ג') בסכום זה - כמובן, שניתן להגיע לאותה תוצאה בכך שצדדי ג' יעבירו ישירות את הסך האמור לתובעת שכנגד.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום,  י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>